"רציתי בן זוג שאוכל להמשיך ולהתחזק איתו בשמירת מצוות – וזה מה שמצאתי ב’שבע ברכות’"

ירדן נתקלה לראשונה בשמו של אתר שבע ברכות כשקראה את סיפורו של זוג מאושר שהתחתן דרך האתר. האישה סיפרה בריאיון כי החליטה למקד את חיפושיה אחר זיווגה, ולהשתמש רק באתר שבע ברכות – ואכן, עד מהרה פגשה את בחיר ליבה. הדברים מצאו חן בעיני ירדן. "חשבתי לי: למה שלא אנסה את מה שעבד עבורה?" היא מספרת. "תקופה ארוכה שהייתי רשומה באתר אחר, יצאתי עם הרבה בחורים משם, אבל זה אפילו לא התקרב להיות זה. התחושה שלי הייתה שאוכלוסיית המשתמשים באותו אתר היא לא בדיוק מה שאני מחפשת".

ירדן פתחה לפיכך כרטיס בשבע ברכות והחליטה להתמקד רק בהיכרויות דרך האתר הזה. "זו הייתה ממש חוויה טובה, ברוך השם. הרגשתי שהאתר מפוקח ומסונן – הרבה הודעות שנשלחו אלי, למשל, נחסמו. הבנתי שאני בידיים טובות".

שלושה שבועות לאחר שפתחה את הכרטיס ב'שבע ברכות', קיבלה ירדן הודעה מיוסף חיים, שגם הוא היה מנוי חדש יחסית לאתר.

"יוסף חיים היה הראשון שאיתו יצאתי מאתר שבע ברכות – הראשון והאחרון, ברוך השם", אומרת ירדן. "מהתמונה שלו, היה נראה לי שהוא הסגנון שאני מחפשת. והשיחה הראשונה היתה שיחה טובה מאד: הרגשתי ששנינו הולכים באותו כיוון".

יוסף חיים וירדן הם שניהם בעלי תשובה, שהתחזקו עד למקום מסוים אבל שאפו להתחזק עוד יותר במסגרת זוגית. "שמרנו מצוות, שמרנו נגיעה, ורצינו להתקדם הלאה. יוסף חיים לא למד אף פעם בישיבה ואני לא למדתי במדרשה, אבל היה ברור לנו שאנחנו הולכים בכיוון החרדי".

הפגישה הראשונה הסתיימה בתוצאות מעורבות. למרותה האווירה הטובה, אומרת ירדן, "לא היינו סגורים על עצמנו. ניהלנו שיחת הבהרה, והחלטנו להיפגש שוב בכל זאת. מהפגישה השניה והלאה כבר הרגשנו שהכל מתקדם בכיוון הרצוי".

חוץ מהכימיה והתקשורת הטובה, ליוסף חיים ולירדן היה חשוב לוודא שהם נמצאים באותו מקום מבחינה רוחנית וחולקים שאיפות דומות. "גילינו די מהר שאנחנו משדרים על אותו גל. הפגישות הראשונות שלנו היו מאד ממוקדות. אני זוכרת שבפגישה הראשונה יוסף חיים שאל אותי אם אני מתכוונת לשים כיסוי ראש אחרי החתונה, ואני עניתי: 'בוודאי, אבל לא פיאה', והוא מיד הגיב: 'ברור שלא פיאה'. או למשל, שנינו דיברנו על זה שאנחנו לא רוצים שתהיה לנו טלוויזיה בבית. שנינו אמרנו שאנחנו מתכננים לשלוח את הילדים שלנו, כשייוולדו בעז"ה, לחינוך חרדי. זה לא היה כמובן ריאיון עבודה שבו אנחנו מציבים שאלות זה לזה, אבל תוך כדי שיחה קולחת, הנושאים הללו בהחלט עלו".

חוץ מההסכמות העקרוניות, הם גם הרגישו שבאמת מצאו זה בזה בדיוק את האדם שחיפשו. "אני רציתי מישהו בוגר ורציני וגם הוא חיפש את הסגנון הזה. היתה לנו גם פתיחות ממש מהפגישות הראשונות: אני באתי עם קצת חששות, אבל הוא נטע בי מהר תחושת ביטחון, שאפשר לדבר על הכל, שלא מסתירים שום דבר". הם נפגשו במשך חודש וחצי עד שהחליטו להתארס, כשכל אותה העת הם מלווים בייעוץ – הוא מצד הרב שלו, היא מצד הרבנית שלה.

איך קיבלו המשפחות שלכם, שאינן דתיות, את ההודעה על האירוסין?

"המשפחות שמחו, אבל ברור שהעמדות שלהם הקשו על התהליך מצד אחד אבל גם איחדו בינינו מהצד השני. למשל, גם ההורים שלי וגם ההורים שלו חשבו שהשתגענו כשאמרנו שאנחנו רוצים חתונה נפרדת לגמרי. אבל ההתנגדויות הללו גם מאד חיזקו אותנו, באופן שבו עמדנו זה לצד זה וניסינו לעזור כמה שאפשר. למשל, במשפחות המרוקאיות שלנו היו ברור שחייבים לעשות חינה. אבל מכיוון שידענו שזה אירוע מועד לפורענות, החלטנו על שני אירועי חינה נפרדים: אחד לגברים אחד לנשים. להורים שלי זה היה ממש קשה, אז יוסף חיים בא אלינו הביתה, ישב איתם, פישר והסביר, וזה תרם מאד להסכמה שלהם. אני מצידי עשיתי אותו הדבר עם ההורים שלו: בימים לפני החינה, למשל, נסעתי לאמא שלו כמה פעמים כדי לעזור בהכנות ובקניות".

החתונה התקיימה באייר האחרון, כשרה ונפרדת בדיוק כפי שרצו יוסף חיים וירדן, והרב שקידש אותם היה לא אחר מהרב זמיר כהן. "יוסף חיים בצבא קבע, אבל הוא היה מגיע הרבה לישיבה של הרב זמיר כהן לשבתות, וגם חבר טוב שלו לומד בכולל של הרב זמיר", מסבירה ירדן. ועל אף הרמות הגבה של המשפחה המורחבת, בסך הכל, היא אומרת, הם קיבלו פידבקים טובים. "הייתה חתונה מדהימה ושמחה, הרבה בזכות תלמידי ישיבת 'היכל מאיר' שבה למד יוסף חיים בחודש לפני החתונה – הוא לקח חל"ת מהצבא בשביל זה".

היום הם נשואים באושר, ברוך השם, ומתגוררים בלוד. התקוות שלהם, להתקדם רוחנית יחד כזוג, מתגשמות. "בעלי עכשיו מתכוון לעזוב את הצבא וללכת ללמוד תורה", מספרת ירדן בגאווה. "זו מסירות נפש גדולה, כמובן, אבל ברור לו שזה מה שהוא רוצה לעשות ברגע שהחוזה שלו עם הצבא יסתיים. הוא כבר בשלבי חיפוש אחר כולל מתאים!"