נישאו בפעם השלישית וקובעים: "אין גיל לאהבה, ואסור להתייאש מהאבידה שלכם"

יש סיפורי זוגיות שנבנים מרגע דרמטי אחד. פגישה, ו-בום, חתונה. 

ויש סיפורים אחרים, כאלה שלא עושים רעש גדול, אלא נבנים לאט ובביטחון. הסיפור של שגיב עמית (64) והודיה מנחם (60), שייך לסוג השני. 

סיפור שקט, בשל, כזה שנולד מתוך ניסיון חיים, אכזבות, אמונה עמוקה, והרבה סבלנות ("כן, גם כשזה אומר להיות בתקופת השידוכים ביחד עם הילדים שלך", צוחק עמית).

שניהם הגיעו להיכרות הזו בפרק מתקדם של חייהם. "לשנינו זה השידוך השלישי, ולכאורה, לא היה שום סיכוי שדרכינו יצטלבו", מספר עמית (64) מאלעד, "אני אשכנזי חסיד חב"ד, הודיה תימנייה-טריפוליטאית, אשת חינוך בחסד עליון כבר 32 שנה. הגענו מעולמות שונים, ואם זה לא היה דרך אתר שבע ברכות, לא היינו נפגשים לעולם".

לדברי שגיב, דווקא כיום, בעולם של התפתחות דיגיטלית מהירה, ה"שדכן" הכי טוב הוא אתר שבע ברכות - שבו אנשים יכולים למצוא מגוון אפשרויות בתוך העולם הדתי-חרדי, ולהיחשף גם לחסידויות. "אנחנו אסירי תודה על כך שיש פלטפורמה חשובה כל כך כמו אתר שבע ברכות, שמאפשר גם לאנשים בגילאים שלנו להיפגש. פעם, המושג ‘שדכן’ היה עולם ומלואו. היום המערכות הדיגיטליות הן המשמעותיות, ודווקא דרכן נפתחו לנו שערים שלא היו נפתחים בשום דרך אחרת”.

"פגישה ראשונה נועדה כדי שתהיה פגישה שנייה. זו צריכה להיות המחשבה שלנו"

שניהם חיפשו את החצי השני בכל מיני מקומות, והיו סקפטיים בתחילה שהישועה תגיע דווקא מאתר 'שבע ברכות'. "לי אישית יצא להיפגש ולדבר יותר מדי", אומר שגיב. "רק ב'שבע ברכות' הייתי רשום כמה שנים. הרבה ניסיונות, הרבה אכזבות. זה שוחק. זה מבלבל. אתה לפעמים כבר לא יודע מה אתה מחפש”.

ומאיפה מוצאים כוחות להמשיך בתהליך בגילכם, אחרי כל כך הרבה ניסיונות שכשלו?
שגיב מחייך. “יש לי חוש הומור,” הוא אומר. “אמרתי לעצמי: 'ריבונו של עולם, אני בגיל שהילדים שלי משתדכים. אז מה אני מתבכיין? לקחתי את זה כחוויה מתקנת. גם כשלא יצא שידוך, צחקתי על זה”.

מי פנה למי באתר, ומה משך אתכם בהתכתבות הראשונה?
“אני יזמתי,” מספר שגיב. “לא הייתה בכלל תמונה, וזה אולי הדבר הכי מעניין. מה שהיא כתבה תפס אותי. היה שם עומק, מחשבה, אישיות. הבנתי שמדובר באישה עם עולם פנימי עשיר שכדאי לי לנסות להכיר”.

הדבר הראשון שניבט מאישיותו של עמית כשמדברים איתו, הוא ההומור - מצרך נדיר כשלעצמו בימים אלו. לאורך כל השיחה הוא מגניב בדיחות, שלמעשה משקפות את עולמו הפנימי ותפישתו הנחרצת, גם בנוגע לשידוכים וזוגיות. 

בדור שבו אנשים מחפשים על מה להוריד את השידוך כבר בפגישה הראשונה, הוא מסביר שבעיניו, הפגישה הראשונה נועדה להוביל לפגישה שנייה. "זו צריכה להיות המחשבה בשידוכים, ולא אחרת. ברור שיש גם פגישות ראשונות מאכזבות, אבל המחשבה לפני שיוצאים לפגישה צריכה להיות חיובית, עם רצון כן להמשיך בשידוך".

"ברגע שאתה לוקח את זה לעולם ההומור, אתה מפרק את המתח"

מאחורי הצחוק יש גם תהליך עמוק שמתהווה באישיות. “תוך כדי שידוכים אתה מתחדד,” הוא מסביר. “אתה מבין יותר את עצמך, מבין מה צריך לתקן, איפה אתה מגזים, ואיפה אתה מוותר מהר מדי. והכי חשוב זה להבין שהקב״ה מוביל. אתה עושה כלי, והוא עושה את הדרך”.

מה היה לכם הכי חשוב למצוא בבן הזוג?
“הערכה,” הוא אומר. “שכל אחד ירגיש שמעריכים אותו. גם עם המגרעות. כל אדם מחפש מישהו שיקבל אותו כמו שהוא. אחר כך עובדים, מתקנים, משתפרים. אבל בלי קבלה, אין בסיס לזוגיות. וגם לצחוק, כי כשאדם יודע לצחוק על החולשות שלו, הוא לא נתקע בהן. הוא לא נבהל מהן. הוא לא מרגיש מאוים".

כמי שחיבר 77 ספרים (!) תורניים, וביניהם הספר 'שלום בית עכשיו' - חזקה עליו שהוא יודע על מה הוא מדבר. 

איך ההומור עוזר לך בזוגיות?
“זה א’-ב’,” אומר שגיב בלי היסוס, כמעט כאילו מדובר בכלל ברזל, שאי אפשר לעבור בלעדיו על סדר היום. “בנישואין יש קטעים מורכבים, לא פשוטים, כאלה שיכולים בקלות להפוך למריבה או לשתיקה ארוכה. אבל ברגע שאתה מצליח לקחת את זה לעולם ההומור, אתה מפרק את המתח”.

"כבר מההתחלה, הרגשתי שהיא אישה אמיתית"

לדבריו, היכולת לצחוק, ובעיקר לצחוק על עצמך, משנה את כל הדינמיקה. “כשאדם יודע לצחוק על החולשות שלו, הוא לא נתקע בהן. הוא לא נבהל מהן. הוא לא מרגיש מאוים. ההומור פותח מרחב נשימה, מאפשר לשני הצדדים להירגע ולהיזכר למה הם כאן יחד”.

אבל שגיב מדגיש שהומור אינו תחליף לעומק. “נישואין דורשים עבודה פנימית, הקשבה, ויכולת להכיל. ההומור לא מבטל את זה,  הוא מאפשר לזה לקרות בלי לקחת דברים בכבדות. הקלילות לא באה במקום עומק, היא הולכת איתו יד ביד”.

ברגע הזה, שבו הקלילות לא בורחת מהעומק אלא מחזיקה אותו, משהו בקשר מקבל יציבות אחרת. הצחוק המשותף יוצר תחושת ביטחון, כזו שמאפשרת להיות נוכחים באמת, בלי מסכות ובלי מאמץ להרשים. מתוך המרחב הזה, כששגיב נשאל על החיבור עם הודיה, הוא מספר על חיבור פשוט שנולד מתוך הקשבה אמיתית. 

מה הכי אהבת בהודיה?
“עם הודיה, להבדיל מפגישות עם אחרות, היה משהו אחר. הרגשתי שהיא אישה אמיתית,” הוא אומר בלי היסוס. "מיוחדת. קולטת דברים. השיחה זרמה. היא מורה כבר 32 שנה, אשת חינוך בלתי רגילה. לא אישה של הצגות. מהר מאוד הרגשתי שזו היא”.

“אנשים אמרו 'זה זיווג שלישי? אין דבר כזה, אין שמחה כזו אפילו בזיווג ראשון'"

פתאום מצא את עצמו מחכה לטלפון הבא, לפגישה הבאה איתה. זה לא קרה עם אף אחת אחרת. "כשיש רצון טבעי להמשכיות, לחלוק את החיים שלך עם אותו אדם ולהעמיק את הקשר, הדברים כבר עושים את שלהם וקורים. הכול הלך ונבנה לאט, בלי דרמה ובלי משחקים. וככל שהזמן עבר הרגשנו שהקשר שלנו לא מתאמץ להיות משהו, הוא פשוט קרה".

מתי הייתה החתונה?

“זה עוד סיפור מתוק,” שגיב מחייך, והחיוך הזה מספר הרבה. “הודיה רצתה א’ בניסן, אני רציתי סוף אדר. כמו הרבה דברים בזוגיות, גם כאן היינו צריכים להיפגש באמצע”.

בסופו של דבר החתונה נערכה בסוף אדר, ומבחינתו זו הייתה סגירת מעגל מרגשת. “הגיעו בחורים מישיבת חב״ד באלעד, מקום שהוא חלק משמעותי מהחיים שלי, והם פשוט הרימו חתונה שמחה בצורה יוצאת דופן. שמחה אמיתית, נקייה, כזו שבאה מהלב”.

וגם התגובות מהסביבה לא איחרו להגיע. 

“אנשים אמרו 'זה זיווג שלישי? אין דבר כזה, אין שמחה כזו אפילו בזיווג ראשון', אולי בגלל ששנינו התייחסנו לזה כאל זיווג ראשון. הודיה לבשה שמלה לבנה, והיה לה כיסא כלה - בדיוק כמו בזיווג ראשון".

היו קשיים בדרך?

“בוודאי,” הוא אומר בכנות, בלי לייפות. “זה לא היה אוטומטי. היו התלבטויות, עצירות, רגעים של בדיקה פנימית. גם באירוסין עוד שאלתי את עצמי שאלות”. אחד הדברים המרכזיים עבורו היה הצורך בקול של המשפיע שלו - שלדבריו מכיר אותו 'לפני ולפנים', ויודע לומר האם פלונית מתאימה לו או לא. “היה לי חשוב מאוד מה יגיד המשפיע שלי, אדם שמכיר אותי באמת, לא רק מהצדדים החזקים אלא גם מהמורכבים. רציתי לשמוע מישהו שרואה אותי מבחוץ, ובאמת יודע להגיד מה נכון ומה לא".

"הטכנולוגיה היא כלי נהדר, ואתר שבע ברכות הוא ה'שדכן' הכי טוב שיכול להיות"

אבל לא רק דעתו של המשפיע הייתה חשובה כאן, אלא גם ייעוץ זוגי. “לפני שהצעתי להודיה להתחתן, ישבנו שלוש שעות אצל יועץ זוגי. לא כדי ‘לתקן’, אלא כדי להבין איך בונים. אמרתי לה בצורה מאוד ברורה שההצעה תקפה רק אם אכיר את המשפחה והילדים שלה. ובלי אישור הבת שגרה איתה, לא מתחתנים. זה היה תנאי".

בדיעבד, הוא אומר, זה היה אחד הצעדים הבריאים ביותר שעשו. “זה חיבר בינינו, בנה אמון, ויצר בסיס נכון לנישואין של פרק ג'”. כך, למעשה, הוא ממליץ לכל מי שהוא מכיר לנהוג. "כשמערבים גורם שלישי ששניכם סומכים עליו ושהוא באמת מקצועי, אין הרבה מקום לתקלות. 

הטכנולוגיה היא כלי, לא תחליף לליווי אנושי. חשוב שיהיה מישהו בדרך - משפיע, יועץ, רב, אדם עם אוזניים ולב. לא להתחתן לבד, לא לקבל החלטות גדולות בלי שיקוף”.

כשאני שואלת איזה מיתוס הוא מבקש לנפץ ומהו המסר שלו לרווקים ורווקות שקוראים את הכתבה הזו, הוא אומר באופן חד משמעי, שהטכנולוגיה היא כלי נהדר בדור שלנו, ואתר שבע ברכות הוא 'השדכן' הכי טוב שיכול להיות. "היום זו הדרך, זו המציאות. אם פעם היו שדכנים, היום השדכן הוא אתר שבע ברכות, ולא צריך להסס להירשם אליו. זו פלטפורמה שמחברת בין קצוות הכי רחוקים שיש, בדרך הכי צנועה ובריאה". 

אם הייתם חוזרים אחורה, הייתם עושים משהו אחרת?
שגיב מחייך, עוצר רגע, שוקל את המילים, ואז אומר בשקט, כמעט לעצמו: “רק דבר אחד - פחות לפחד, ויותר להאמין”.