על הספינה: "נו, את מסכימה?"

תוך שבעה חודשים התחתנו שלוש מאחיותיה, אולם רק לאחר האירוסין של אחותה התאומה, הבינה ציפי ש'צריך למצוא מישהו ולהתחתן'. אבל כשאיליה וציפי הכירו לראשונה דרך אתר 'שבע ברכות' - הם החליטו לא להחליט. פשוט כך. הוא מבאר שבע, היא מצפת – מה הסיכויים? אבל לפשרה הם בכל זאת הגיעו: לדבר בעוד זמן מה בטלפון, ואם שניהם יהיו פנויים – יעשו השתדלות להיפגש באמצע הדרך. המסקנה: גם מה שנראה במבט ראשון כ'לא' נחרץ – עשוי להתברר כזיווג משורש הנשמה.

איליה, 26, סטודנט לתואר ראשון בהוראה מבאר שבע, נולד באוזבקיסטן למשפחה מאמינה ומסורתית. עד גיל שמונה הוא למד בבית ספר יהודי באוזבקיסטן, ובגיל שמונה עלה ארצה, יחד עם הוריו ושני אחיו. בתחילה, כתוצאה מקשיי התאקלמות ראשוניים, הוא הוכנס לבית ספר חילוני. אולם כעבור שנה הועבר לבית ספר ממלכתי דתי, ובהמשך אף למד בישיבת ההסדר 'אמית' בבאר שבע. בגיל 18 התגייס לצבא ושירת שירות צבאי מלא. לדברי איליה, עד גיל 23 שידוכים כלל לא עניינו אותו – מוחו היה טרוד בלימודי מנהל עסקים במכללה למנהל, ובשאר מטרות שאותן תכנן לכבוש לפני שיתחתן. כשהגיע לגיל 23, מצא את עצמו נשאב להצעות שהגיעו אליו ממקורות שונים – שדכנים, חברים וכדומה. אך גם אז לא מיהר לקפוץ על כל מציאה, ובדק היטב כל הצעה בטרם נענה לה. לאתר שבע ברכות הגיע הודות לערוץ הידברות, בו צפה באורח קבע.

ציפי, 26, בעלת תואר ראשון בחינוך מצפת, התחנכה בקטנותה בבית ספר ממלכתי דתי, ובהמשך באולפנה. עד גיל 24 גם היא, בדומה לאיליה, מיעטה לצאת לדייטים, ואת זמנה הקדישה לדברים אחרים. תוך שבעה חודשים, התחתנו שלוש מאחיותיה, אולם רק לאחר האירוסין של אחותה התאומה, הבינה ציפי שהגיע זמנה. "גם כשכבר התחלתי להיענות להצעות של חברות ולצאת לדייטים, לא ממש רציתי להתחתן", משחזרת ציפי. "לפני איליה, יצאתי עם שני בחורים ועם שניהם זה היה רציני. עם אחד מהם אפילו הגעתי לשלב של פגישת ההורים שלו, ובכל זאת זה לא הסתדר. כשאחותי התאומה התארסה, החלטתי לחפש את השידוך בעצמי והתחלתי לחפש כל מיני אתרי הכרויות מעניינים. כך בעצם הגעתי לאתר שבע ברכות".

החליטו שלא להיפגש

סיטואציות שונות עשויות להתרחש בין שני אנשים שמדברים זה עם זה בטלפון בפעם הראשונה – כשאין שפה משותפת ההכרות מסתיימת. לפעמים ישנו חיבור מסוים, אך לא כזה שמוציא אדם מאדישותו. ולעתים, כן גם זה ייתכן – מגלים שהכימיה גדולה לאין ערוך – מה שעושים איתה, זה עוד עניין...

"בשיחה הראשונה שלנו שנינו הרגשנו שיש כאן משהו", מספרת ציפי. "בסך הכל הוא נשמע לי די נחמד, אבל מה שהפריע לי היתה העובדה שהוא גר בבאר שבע. אף שבאותה תקופה גרתי במרכז ולא בצפת, דבר שהקל את הגעתי לשם - באר שבע הצטיירה בעיניי כ'חור' ולא ממש התחשק לי להזיז את עצמי לכיוון. חוץ מזה, כששאלתי את איליה איפה ירצה לגור אחרי החתונה והוא ענה שבבאר שבע – פסלתי את זה על הסף. אני תמיד רציתי לגור בעיר ניטרלית, רחוק מההורים של שנינו, כך שלא משנה עד כמה הוא מצא חן בעיניי – פשוט לא יכולתי לשאת את המחשבה על כך. לבסוף החלטנו שכרגע זה לא, אבל במקביל גם קבענו שאיליה יתקשר אליי בעוד זמן מה, ואם אהיה פנויה – נדבר על פגישה". הוא התקשר אחרי חודש. באותה שיחה אף השכיל איליה לשאול את ציפי האם תהיה מוכנה, אם וכאשר יגיעו לשלב חתונה, לכל הפחות לגור באשקלון. היא הסכימה והם נפגשו לראשונה, בקניון עזריאלי. 

ספרו קצת על הצעת הנישואין.

ציפי (צוחקת): "זה קרה אחרי מיליון פגישות בערך. קבענו להיפגש במרינה בתל אביב. הרמתי טלפון לחברה טובה ואמרתי לה שיש לי תחושה שאיליה הולך להציע לי נישואין. לא ידעתי מה הוא מתכנן בדיוק, אך כשהוא הזכיר את המילה 'הפתעה' – זה היה ברור לי כשמש שמדובר בזה. אז באותו ערב, זכור לי שממש השקעתי. כשהגענו למרינה עלינו לשיט על ספינה ולא יכולתי שלא לשאול את איליה האם זו ההפתעה האחרונה להערב".

ומה הוא ענה?

איליה: "עניתי שאני לא מתחייב על כך, כי ברור שזו הייתה רק תחילת ההפתעה".

ציפי: "בשלב מסוים איליה הגיש לי דף בריסטול עם הקדשה אישית בה התנוסס שמי באותיות גדולות. התחלתי לקרוא. התרגשתי מאוד. פתאום שמעתי את איליה אומר 'נו' - הבטתי בו. לא הבנתי מה הוא רוצה אז שתקתי. ואז שוב הוא שאל: 'נו, את מסכימה' ופתאום – הוא הוציא טבעת. מסתבר שמרוב התרגשות מהברכה בעצמה, דילגתי על המילים 'האם תהיי לאשתי?'. כמובן הסכמתי. אחר כך הלכנו לאכול במסעדה והיה ממש נחמד. מאוד נהניתי".

בחודש ניסן האחרון, כעבור חצי שנה של פגישות אינטנסיביות על ציר באר שבע-מרכז, התחתנו ציפי ואיליה באולמי 'היכל שלמה' בפתח תקווה.