"הרגשנו שזה הזיווג, אבל לא ידענו איך בדיוק זה אמור להצליח". ליאת ואלון - סיפור הצלחה

יש סיפורים שכששומעים אותם פשוט יודעים ש'זה הזיווג של הקב"ה 'בכבודו ובעצמו', וכזה הוא סיפורם של ליאת גרינברגר ואלון חכם, שכיום שניהם מודים: "בדרך הטבע כמעט ולא יכול היה להיות חיבור בינינו".

מדוע? נו, אתם בטח מכירים את זה: מלבד העובדה שלא האמינה שתכיר את אהבת חייה באתר הכרויות, לליאת (25) היה ברור איזה מין בחור היא רוצה. "חיפשתי מישהו שלא נתפס להגדרות, וגם ידעתי איפה בדיוק למצוא את מבוקשי", היא אומרת.

מחשבתה אמרה לה שסוג כזה של בחורים תוכל למצוא בישיבת 'תורת החיים' של הרב שמואל טל, שבמדרשייתו אף למדה בעצמה בארבע השנים האחרונות. ולמרות זאת, כשהתוודעה לאתר 'שבע ברכות' לפני כשנתיים, החליטה לעשות השתדלות ולפתוח כרטיס "אבל לא באמת האמנתי שייצא מזה משהו", היא מדגישה. "זה היה נראה לי מדי הזוי שדווקא שם אכיר את אהבת חיי".

ועם זאת, היא לא אפשרה למחשבות האלה לעמוד בינה לבין ההשתדלות. "אמרתי לעצמי שאני פותחת לקב"ה את כל הערוצים ולא חוסמת, ובמקביל יצאתי לכל מיני שידוכים שהציעו לי".

כמי שהתחזקה ברוחניותה וחזרה בתשובה בין היתר דרך שליחי חב"ד, בנקודה מסוימת החליטה גרינברגר לטוס לציון של הרבי מילובביץ' בניו יורק, בשבועות. "אחרי כמה חודשים, כשנטלתי את הלולב בסוכות, הרגשתי שאני ממש קרובה להכיר את בעלי".

"תמיד אמרתי שאני מוכנה להיפגש עם כולם, רק לא עם ליטאים"

ואז הגיע החג השני של סוכות, ובחול המועד אלון (26) שלח הודעה ב'שבע ברכות': "חג שמח ליאת, מה שלומך?". כשהציצה בכרטיסו ראתה ליאת שיש לו לאלון פוטנציאל מצוין להתאים לה לאור פרטיו ותמונתו, והחליטה לשוחח עמו בטלפון.  "השיחה הראשונה שלנו נמשכה בערך כשעה, ומיד לאחריה קבענו להיפגש", היא משחזרת. 

ליאת ידעה שאלון לומד בישיבה לבעלי תשובה, אך לא ידעה מה הכיוון שלה עד לשלב מאוחר יותר.  כשסוף סוף גילתה שמדובר בישיבה ליטאית, היה זה מאוחר מדי לסגת. "תמיד אמרתי שאני מוכנה להיפגש עם כולם, רק לא עם ליטאים. אני כולים חסידות ופנימיות, וליטאיות ייצגו את הגישה ההפוכה למה שראיתי כל הזמן לעיני רוחי", היא אומרת. "לכן כל כך פחדתי מזה".

אלא שבפגישה גילתה ליאת באלון עומק מסוג אחר לחלוטין, כזה שלא האמינה שניתן למצוא עם ליטאי. "גיליתי שהוא לא מחפש שטנצים והגדרות, וזה בכלל לא מעניין אותו. בשלב מסוים עצרתי את שטף דיבורו ואמרתי לו: 'אתה מדבר כאילו למדת ב'יד בנימין', והאמת היא שהוא הגיע לזה לבד. בזכות האישיות המתבוננת שלו ומתוך ההסתכלות הייחודית שלו על החיים".

לא תאמינו אבל  אז גם הסתבר שלא רק שאלון לא נבהל מחסידות, הוא אף מתחבר מאוד לרב שלה ואפילו צופה בהרצאות שלו באינטרנט. "זה משהו מאוד נדיר, שכמעט ולא קורה", מסבירה ליאת.

"פתאום קלטתי שאני נכנסת למשהו שאני בכלל לא מתאימה לו"

דווקא שם, במקום הכי לא צפוי ועם האדם שהכי פחות חשבה שתמצא עמו שפה משותפת – קרה דבר מה שלא קרה עם אף אחד אחר. "הרגשתי כזה ביטחון עם האדם שבו, שלא הרגשתי צורך להיכנס לפרטים יבשים כמו איפה אתה לומד וכדומה. הרגשתי שאנחנו מדברים באותו תדר, ומבינים אחד את השנייה".

זה הפתיע אותך?

"האמת היא שכן כי בדרך הטבע – אף שדכן לא היה משדך אותנו, וגם לא היו מצליחים לשכנע אותי להיפגש איתו. מה הקשר ישיבה ליטאית כשאני כולי חסידית?".

שתי הפגישות הראשונות דיברו בעד עצמן: כן, היה להם מעניין ונחמד, אבל בפגישה השלישית ליאת קיבלה רגליים קרות. "פתאום קלטתי שאני נכנסת למשהו שאני בכלל לא מתאימה לו, למרות שבפגישות הכול בינינו זרם".

הנושא הזה העיב על שדה הראייה המפוכח שלה, אבל אלון השכיל לשים את כל המניעות בצד ולהתרכז בעיקר – החיבור הנהדר ביניהם. "היו לי ספקות שהלכו וגברו, ואחרי מספר שבועות – החלטתי שזהו, שאני מורידה את השידוך".

עד כדי כך?

"כן. הרגשתי שאני מאמינה בא' והוא בב', ושאין סיכוי לגשר על הפערים האלה. כשחשבתי על חינוך הילדים, הבנתי שזה פשוט בלתי אפשרי להמשיך", אומרת ליאת. "ואפילו הצלחתי לשכנע אותו בזה".

"הרגשנו שזה הזיווג, אבל לא ידענו איך בדיוק זה אמור להצליח"

לשאלתי כיצד אלון הגיב כשהוא הבין שזה נגמר, עונה ליאת כי בעצם הייתה זו תחושה נוראית של שניהם. "בכינו מרוב צער כי מצד אחד הרגשנו שזה הזיווג, אבל מצד שני לא ידענו איך בדיוק זה אמור להצליח, מה עושים פה? הרגשתי שאני עושה מצווה בזה שאני מוותרת עליו למען חינוך הילדים שאני שואפת אליו. הייתי בטוחה שזה מה שנקרא עבודת השם".

ואז השידוך ירד מהפרק, אבל בלבה של ליאת הוא עוד הדהד למשך שלושת השבועות הבאים. "בזמן הזה עברתי עם עצמי מסע פנימי שבו שאלתי את השאלות שהכי הטרידו אותי: מה קרה פה, מה אני רוצה, למה זה ירד, האם זה היה נכון להוריד את זה ועוד. דיברתי עם כל מיני דמויות חשובות בחיי, ומכל מקום קיבלתי את אותה תגובה: 'מה עשית, איך את מוותרת עליו? בחור כזה טוב, בעל מידות טובות, עם תקשורת מעולה. כל הדברים הכי חשובים היו בידייך, ואת ויתרת על זה'".

בשלב הזה כבר לא היה ברור מאין תגיע הישועה, אבל הקב"ה – שלא שוכח אף אחד מאחור, ידע כבר את התשובות, והקדים תרופה ל'מכה'. באחת התוכניות של הרב שלום ארוש, אזרה גרינברגר אומץ וביקשה לדבר עם הרב כמה דקות לפני כניסתו לאולפן. "סיפרתי לו מה קרה, וראיתי שהוא מאזין לי בקשב רב. ואז הוא אמר לי: את צריכה לבוא ולהגיד 'אני שייכת לעם ישראל', ואם  יש חיבור טוב ביניכם, הקשר הזה הוא מה שחשוב כי הוא זה מה שבונה את הילדים. זו האמת ולא כל שאר הבלבולים'".

השיחה עם הרב ארוש שידרה לה אמונה פשוטה, "בלי קליפות ובלי הסתבכויות", כהגדרתה. "כי הרי מי הביא לי את השידוך הזה? הקב"ה. הרב ארוש הכניס לי סדר לראש באמונה הפשוטה שלו".

בנקודה זו החליטה גרינברגר שהיא מעוניינת לבדוק את האופציה להחזיר את השידוך, ולקחה את המושכות לידיה – אך הפעם היה זה חכם שהחליט לקחת צעד אחד אחורה. "הוא חשב שאין פיתרון לחילוקי הדעות בינינו, ולא רצה לחזור לשידוך שהתוצאות שלו צפויות מראש", אבל גרינברגר התעקשה: "התקשרתי אליו, ופשוט הסברתי את כל מה שאני מרגישה. אמרתי לו שאין טעם שניכנס לוויכוחים הנושנים בינינו, כי במהות שלנו אנחנו אותו הדבר וזה כמו שנריב על איזה טעם גלידה אנחנו אוהבים.

"יש דברים שבהם אני יותר ליטאית ממך, ובדברים אחרים אתה יותר חסידי ממני. מה שחיבר בינינו לכתחילה זה לא להיכנס להגדרות, ואם שנינו רוצים בית של קדושה ויראת שמיים, אז לא אמורה להיות שום בעיה".

מסר לרווקים: "מציעים לכם לא להיתפס להגדרות. אבל אם כבר אתם מתעקשים – לפחות תראו אם יש עם מי לדבר"

להפתעתה, חכם לא נכנס לדבריה, ולא ניסה להפריך אותם. הוא פשוט הקשיב, ועמוק בתוכו – יותר משמח לשמוע אותה מדברת כך. כשהשידוך ירד מן הפרק הוא היה בטוח שזה נגמר סופית, אבל חלק מסוים בתוכו עדיין רצה להמשיך. "כשהשידוך חזר, היו הרבה בירורים בדרך וזה לא היה קל אך הפעם כבר ידענו איך לגשת לזה: מצד אחד עם המון אמונה, ומצד שני עם רציונאליות לא קטנה. אני הסתכלתי על הפנימיות ולא על החיצוניות של הדברים, והרגשתי שזה בדיוק מה שהקב"ה רוצה ממני. כי מה זה בעצם חסידות? תכירי את הפנימיות של האדם, את הלב של הדברים, את מה שמעבר להגדרות היבשות".

בט"ו בשבט קבעו השניים להיפגש בכותל המערבי, ובשלב מסוים אלון עצר, התבונן בעיניה ואמר בהתרגשות גדולה ודמעות בעיניים: 'אני צריך שתגידי לי שלא משנה מה יהיה – אנחנו נצליח'. כשזה מה שעשתה, הוא הוציא מכיסו טבעת ואמר לה בחיוך: 'אנחנו נצליח', ושאל האם תסכים להינשא לו. "מהרגע שהוא הוציא את הטבעת, כל הספקות, כל המחשבות וכל הפחדים פשוט נעלמו".

זמן קצר לאחר מכן סגרו תאריך לחתונה באולמי 'כתר הרימון' בבני ברק. "החופה שלנו הייתה קידוש ה' מאוד גדול, היות והיו שם גם חב"דניקים, גם ליטאים וגם חילונים – וכולם יחד שרו את השיר 'לב טהור ברא לי אלוקים, ורוח נכון חדש בקרבי'. זה מדהים בעיניי שכל אחד בעצם הביא את העניין שלו, וזו בעצם הבשורה שלנו לעולם ולדור שימשיך אותנו ב"ה, הילדים שלנו: לא משנה איפה ילמדו, בבית הם יקבלו מושג של עולם עשיר שלא פוסל אף אחד, שיש לו מקום לכולם".

מסר לרווקים?

"חשוב שלא תיתפסו לדברים חיצוניים ולא משמעותיים, כי זה פספוס. זה להפסיד את כל המהות של מה זה הנשמה שלי, ומה זה השידוך שלי. אל תיתפסו להגדרות של העולם, אפילו שבטח תקבלו תגובות כמו 'חייבים להגדיר'. באמת הכי פנימית שלי אני צריכה לדעת שאני לא מוגדרת, אלא ישנם רקעים שמותר לי להשתמש בהם ולשנות אותם בהתאם לצורך של הנשמה שלי. אבל בהגדרה הפנימית, אסור לי להיתפש לחיצוניות הזו.

"אבל אם כבר אתם מתעקשים על הגדרות, אז כדאי שתבדקו אם יש לכם עם מי לדבר. תבדקו שיש שיח אמיתי ותקשורת, שבן הזוג יודע להכיל ולקבל את מי שאתן. זה הכי חשוב".