מה עושים בשביל חברה טובה: מוצאים לה חתן, אלא מה?

מה עושים בשביל חברה טובה, בפרט אחת שמאוד רוצים לראות אותה תחת החופה? פשוט מפרגנים לה, ורושמים אותה לאתר היכרויות. זה בדיוק מה שעשתה חברתה של ענת וייצמן (24) ממשגב. "לאחר שנה וחצי במדרשייה תורנית בירושלים, אתר היכרויות היה הכיוון האחרון שממנו  חשבתי שיגיע השידוך", מספרת וייצמן ומוסיפה שהיא מיעטה להיפגש ולהירשם אצל שדכניות. "חברתי חיפשה שידוך עבור עצמה נכנסה לתמונה, והיא הודיעה לי שהיא פתחה לשתינו כרטיס באתר 'שבע ברכות', המציע שידוכים לדתיים. שתינו קיבלנו המלצות מאוד חמות על האתר, אבל בהתחלה היססתי. לא חשבתי שזה מה שישים קץ לחיפושים שלי. מכיוון שהכרתי את העשייה של ארגון הידברות מקרוב, אחרי הפצרות הסכמתי לנסות".

כמה חודשים לאחר מכן, הודיעה לה חברתה שהיא מפנה אליה בחור שלדעתה מתאים לה יותר. עמיאל (25), סטודנט להנדסת מים, מצפת: "מטבעי אני טיפוס מאוד שקט וזה גם מה שחיפשתי בבת זוגתי. לפני שפגשתי את ענת נפגשתי עם ארבע בנות במקרה הטוב. פשוט לא הייתי הטיפוס של שידוכים, ובררתי בפינצטה את ההצעות שהגיעו אליי. כך שהמקרה של ענת, היה די יוצא דופן מבחינתי".

ענת: "בסוף הוא כן אזר אומץ, התקשר אליי והתחלנו לדבר. אמנם בטלפון הייתה לי הרגשה שהוא מדי סגור וביישן, אבל לא שללתי על הסף. אמרתי לו: 'בוא ניפגש', ונפגשנו".

בפגישה הראשונה הרושם הראשוני השתנה?

(מחייכת) "בטח. כבר בפגישה עצמה, איך שראיתי אותו הרגשתי משהו טוב. לא יודעת איך לתאר את זה, אבל בהחלט הייתה מציאת חן. ראיתי אותו וישר חיבבתי אותו. ראיתי שהוא מתבייש, אבל זה מצא חן בעיני. הוא חייך הרבה, אבל עדיין לא הייתי בטוחה במאה אחוזים שהוא מעוניין".

הסימנים היו לפניה, התחושות היו טובות, ועדיין חששה ענת מכך שעמיאל לא מעוניין.

למה?

"תראי איך ראש של בחורה עובד: בגלל שהיו לו הרבה קטעים שבהם הוא שתק, הייתי בטוחה שאני לא מספיק מעניינת אותו ושהוא לא רוצה. כשהוא שמע שאני גרה ביישוב מרוחק מהמקום בו נפגשנו, הוא התעקש להחזיר אותי הביתה. לפני שירדתי מהאוטו והודיתי לו הוא הציע: 'טוב, מתי את רוצה להיפגש עוד פעם?'. זה הפתיע אותי מאוד".

אחרי התקיימה הפגישה השנייה. "פתאום הרגשתי שנפלה עלינו שתיקה כבדה, אומרת ענת, "מעין טבעת של חסימה שרבצה על שניהם. פתאום לא היה לי על מה לדבר. זה היה מאוד מביך ומפחיד. ידעתי שלהגיד 'לא' תמיד אפשר, אבל במקום לוותר עליו בקלות החלטתי שאני נוקטת בגישה אחרת לגמרי - פותחת את הדברים ומדברת עליהם. אמרתי לו: 'אני לא יודעת מה היה לי היום. הייתי רוצה שזה יהיה אחרת, אני מתנצלת'".

"ברור שקיבלתי את זה", מחייך עמיאל, "אנחנו בני אדם בסך הכול. לכל אחד יש את המעידות שלו".

אחרי שבועיים נפגשו שוב. הפעם שניהם היו בעננים, והכול זרם על מי מנוחות. "בפגישה הרביעית, כבר הרגשתי שאין טעם למשוך את זה עוד. אמרתי לעצמי שאם יש בו את מה שאני הכי צריכה, אני קופצת למים".

לקח להם עוד ארבע פגישות עד שסוף סוף החליטו. "אמרתי לה שאני מרגיש שאנחנו צריכים להחליט", משתף עמיאל.

ענת: "אני פחדתי, לא רציתי להחליט על 'רגל אחת', הייתי צריכה זמן להחליט. התייעצתי עם חברה שאמרה לי: 'אם טוב לך איתו, ויש בו מה שאת רוצה, כל מה שנשאר הוא להחליט. אם את לא תקבלי את ההחלטה, זה פשוט לא יקרה מעצמו'. היא הייתה שליחה טובה. מיד לאחר מכן, מצאתי את עצמי משיבה בחיוב". האירוסין נערכו סמוך לחג הפסח וחודשיים אחר כך, בי"א בסיוון, התקיימה החתונה, באולמי 'טוהר', בכרמיאל. "ברוך ה', הייתה חתונה מאוד מרגשת ויפה", אומרת ענת.

יש לך מסר לקוראים?

"כשמגיע זמן הישועה לא שואלים אותך. לאורך כל השידוך הרגשתי שה' איתי, לוקח אותי יד ביד ומחליט בשבילי, אבל הוא נותן לי להרגיש כאילו אני מחליטה. עם הבחורים עמם נפגשתי בעבר, ידעתי כבר בדקות הראשונות של הפגישה שזה לא זה. הרגשתי כאילו מישהו מצמיד לי אקדח לרקה, ומכריח אותי לשבת עם מישהו שאני לא מעוניינת בו, שהוא לא מתאים לי. אני זוכרת ששנאתי כשאומרים 'כשזה זה – את תרגישי'. זה תמיד עצבן אותי. מה זאת אומרת? איך אני אמורה להרגיש? מה אני נביאה? אחרי שזה קרה גם לי, אני מבינה מה ניסו חברותיי הנשואות להגיד לי. זה משהו בהנהגה של ה', ששמים לך ברגש, ועד שלא תרגישי, את לא תביני. אז עצתי בכל הכנות והאהבה - להתפלל להרגיש".