לא חשבתי שאתחתן שוב

כבר כשאני מדברת איתם, אי אפשר שלא להרגיש בחיבור הטבעי שיש ביניהם, ובנימת השמחה הבלתי מוסתרת שיש לכל אחד מהם כשהם מדברים על הצד השני. לרגעים אני מרגישה כאילו אני מדברת עם זוג צעיר שנישא בפעם הראשונה ושזו התרגשות ראשונית שמלווה אותם מיד לאחר החתונה. אבל האמת רחוקה מאוד מהמציאות. עבור חיים, 47, שהתגרש לפני שנתיים וחצי, זוהי כבר חתונה שלישית, שכן הוא גרוש כבר פעמיים, ועבור גאולה, 40, שהתגרשה לפני כשנה, אלה הם נישואים שניים. נוסף על כך, לשניהם ילדים מנישואים קודמים, ולגאולה אפילו ילדים קטנים שנמצאים בחזקתה, ולפיכך, מתגוררים עם הזוג הטרי ממש. אז איך עושים את זה? יצאנו לבדוק.

ההיכרות עם הידברות

אם נחזור לרגע לאחור, נגלה שכבר מההתחלה, לא היה פשוט עבורם לבחור בכלל להכיר מחדש.  "את אתר ההיכרויות של הידברות, ´שבע ברכות´ הכרתי כאדם חרדי", מספר חיים. "כשנכנסתי באחד הימים לאתר של הידברות וחיפשתי כתבה בנושא תורני מסוים. מיד קפץ לי לעיניים פרסום אודות האתר, והחלטתי להירשם למה שהיה אז עוד מיזם היכרויות בחיתוליו. אבל אז הודיעו שבארגון עובדים על אתר חדש של הכרויות לדתיים, וכדאי לחכות להקמתו. שכחתי מהעניין עם חלוף הזמן, אבל בהמשך ב"ה שוב נתקלתי במודעות פרסום על האתר החדש, ומיהרתי להירשם".

גם גאולה, מתארת דרך דומה: "אני מכירה את ארגון הידברות כבר הרבה מאוד שנים, ובאחת ההזדמנויות ראיתי  פרסום על האתר ´שבע ברכות´. בהתחלה נתקלתי קצת בקשיים כי לקח לי המון זמן להירשם, הרבה פרטים הייתי צריכה למלא, שכן הבדיקה בכניסה לאתר היא בהחלט קפדנית, אבל בסופו של דבר אזרתי סבלנות ועברתי את זה, ואני לא מצטערת על זה לרגע".

בהמשך סקרה גאולה מועמדים פוטנציאליים רבים שהיו רשומים באתר, וכאשר הגיעה לכרטיס של חיים וראתה שהפרטים שלו בכרטיס מוצאים חן בעיניה - החליטה להעביר אליו פניה על מנת לבדוק אפשרות של היכרות. "לי לעומתה היה קשה לעשות את זה", מסביר חיים. "אחרי מערכות היחסים הכושלות שיצאתי מהן, אני בדרך כלל לא יוזם פניות לנשים, והאמת שגם לא היה לי ממש מצב רוח לעשות את זה, אז רק נרשמתי והשתדלתי להיענות לפניות שהגיעו אליי ולבדוק אותן, וכך יצא שגאולה היא זו שפנתה אליי".

למרות האווירה הטובה שאופפת את בני הזוג, יהיה קשה להאמין - אבל דרך חתחתים של ממש עבר כל אחד מהם בנפרד, ועל שניהם יחד, במהלך ההיכרות הזו עד שהובילה לחתונה. כל אחד הגיע עם ´תיק´ לא פשוט משל עצמו, נסיבות חיים כואבות, זכרונות עבר מכאיבים ובעיקר המון חשש מפני הבאות, מה שלעיתים הביא לידי מחשבות על פירוק הקשר עוד לפני מיסודו. "מניסיון החיים שלי למדתי", מסביר חיים, "שכשאלה לא נישואים ראשונים עבורך, ובטח כשאלה כבר נישואים שלישיים, אתה מגיע מאוד חשדן וחסר אמון לחלוטין בבני המין השני. היו לא מעט רגעים, בתוך כל תקופת ההכרות שלנו, כשעלו קשיים או פחדים ולא ראיתי איך זה הולך להיפתר- שהנטייה הטבעית שלי בתוכי, כדי להגן על עצמי, הייתה מיד להסתגר ולהחליט שצריך לבטל את הכל, ובלבד שלא להיפגע שוב. זה אפילו קרה כחודש וחצי לפני החתונה, כשהכל כבר היה סגור. זאת אחריות מאוד כבדה ומאוד חששתי. כל דבר הכי קטן שלא נראה לי - גרם לי לרצות לברוח מהסיפור הזה".

גם עבור גאולה היה זה צעד לא קל. "מההתחלה כשנפגשנו, היה קליק מאוד חזק בינינו, והרצון הפנימי האמיתי היה למסד את זה כמה שיותר מהר. אבל כיוון שהיו מעורבים ילדים בתמונה, ביקשנו לא למהר. שנינו בחרנו לבדוק טוב טוב את הקרקע שאנחנו הולכים לדרוך עליה, שהיא מספיק יציבה עבורנו, כדי שלא חלילה לחזור על אותו ´סרט רע´ ששנינו חווינו לצערנו בעבר. מלבד זאת נקטנו גם משנה זהירות, כי אנחנו, כאנשים בוגרים ומלומדי כאב וניסיון בחיים - היינו מתגברים אולי על עוד מערכת שהייתה עולה על שרטון, אבל מה עם הילדים? מה הייתי אומרת להם? ´אמא שוב מתגרשת?´, לא מדובר פה רק על ´לשבור עוד מסגרת´, מדובר פה בנפש של ילדים קטנים שיכולנו לשבור, ולזה אין מחיר. לכן היה חשוב לנו לבחון את מידת ההתאמה לא רק בינינו - אלא גם של זה אל זה מול הילדים, ובעיקר עם הילדים שלי, כי ידעתי שאיתם נצטרך לחיות ממש ".

הילדים לא פחות חשובים

כיוון שכך, תקופת ההיכרות של השניים הייתה ארוכה מהרגיל, ובה ביקשו בני הזוג לבדוק היטב את איכות ההתאמה שביניהם. "היו לא מעט מבחנים שביקשתי לעשות לגאולה, מתוך חוסר האמון שבאתי איתו", מסביר חיים, "היו הרבה רגעים שעשיתי לה כל מיני מבחני אמון, או שבדיתי כל מיני מצבים רק כדי לראות איך היא מתמודדת, כמו למשל מצבים של חוסר הסכמה בינינו. לא פעם ולא פעמיים ממש הקשיתי בכוונה, ובעיניי זה ממש חובה לפעמים, וזו גם סוג של עצה שאני מבקש לתת לכל אלה שבאים עם חוסר אמון כל כך גדול, שמסתובבים עם שבר כל כך גדול בתוכם מזוגיות קודמת כושלת: תעשו לבני הזוג המיועדים מבחנים קטנים, תבדקו אותם רק כדי להיווכח שזה שונה, שהפעם זה משהו אחר ובאמת ´לא כולם אותו הדבר´ וגם כדי שתחושת הביטחון שלכם זה בזה ובצעד שאתם הולכים לעשות- תגדל".

"מלבד זאת", מצטרפת גאולה ומוסיפה, "עברנו הרבה ניסיונות וזה נתן לנו תקופה עשירה לעבור כל מיני שלבים בחיים יחד. היו קשיים, לא היה ממש חלק, ומתוך זה דווקא גילינו כמה אנחנו יודעים לפתור יחד בעיות ולמדנו איך בכל זאת מתקדמים וסולחים ואיך מתמודדים למרות הכל".

בשלב מאוחר יותר, כשהקשר התהדק וכבר נרקם אמון בסיסי בין השניים, הכוונות נעשו ברורות לשני הצדדים ושניהם רצו מאוד בחתונה. לכן, החליטו להיפגש השניים, יחד עם הילדים שלהם. הם נפגשו בגן החיות התנכ"י בירושלים, כשכל אחד הביא את ילדיו שלו (חיים הביא את ארבעת ילדיו משני מערכות הנישואים הקודמות שלו וגאולה את שלושת ילדיה מהנישואים שלה), וכל אחד מהם, כל העת השתדל לחוש את האינטראקציה של השני עם ילדיו. "ילדים הם הרי אמיתיים מאוד. אין בהם טיפה של זיוף", אומרת גאולה, "ואתה מאוד מהר יכול לראות אם מישהו לא מוצא חן בעיניהם או שהם קלטו משהו שלא טוב להם איתו, ודווקא כאן פתאום ראיתי בצורה מאוד ברורה שהילדים שלי ממש מסתדרים עם חיים וממש אוהבים אותו. שמחתי לראות כמה הם התלהבו ממנו. בדקתי כל הזמן גם עד כמה הילדים שלי מצליחים לקבל ממנו מרות - שהם לא מתחצפים אליו ושהם מצליחים לקבל את הרעיון שיש לאמא בן זוג אחר שהוא לא ´אבא´ שהם הכירו. גם אני מצדי ב"ה הסתדרתי יפה עם הילדים שלו, וב"ה בסך הכל ראיתי סייעתא דשמיא ממש גדולה".

גם חיים, מבקש להוסיף: "כשאתה מתחתן עם מישהי שהיא גרושה עם ילדים, בייחוד כשגרים איתם, אתה בעצם לא מתחתן רק איתה. יכול להיות שיהיה לכם חיבור נפלא, אבל אם אתה לא מסתדר עם הילדים זה יהיה קשה מאוד לנהל מערכת יחסים תקינה. ילדים הרבה פעמים יכולים מאוד מהר להרוס מערכות יחסים עד היסוד ולכן היה חשוב לי לבדוק את זה לעומק עם הילדים של גאולה, לדעת שאני מסוגל להתמודד, לקבל ולאהוב גם אותם".

"הייתי חסר אמון לחלוטין"

לאחר אינסוף רגעים של ציפייה ורצון משותף, וגם לא מעט עבודה עצמית, נישאו בני הזוג תמיר בא´ בתמוז, ואם אתם שואלים את עצמכם - החתונה נערכה ברוב פאר והדר באולם מפואר, ממש כמו בחתונה ראשונה. "חיים רצה שזה יהיה מצומצם, באיזה בית כנסת, עם נוכחות דלילה של אנשים קרובים וזהו. אבל כגרושה, הרגשתי כאילו החתונה הראשונה שעשיתי התבטלה, וגם שאני נכנסת למעמד כזה חשוב, בלי לעשות מזה מעמד כזה חשוב! ולכן חיים, שראה כמה קשה לי, ממש בא לקראתי. היתה לי שמלת כלה, ממש כמו של הצעירות (צוחקת), והיה מאוד מרגש. אני רק יכולה לומר שבסופו של דבר, עבור שנינו זו הייתה מעין חוויה מתקנת, מעין התחלה מחדש. כאילו באותו ערב נישאנו לראשונה בחיינו, כאילו לא כאבנו מעולם קודם לכן, כאילו לא אהבנו ונגמר עם מישהו אחר לפני כן. הלב התנקה מכל הכאב שהוא עבר והחתונה הזאת, דווקא כי הייתה כל כך מפוארת כמו חתונה ראשונה, ובאמת הרגשנו ככה".

חיים מצדו, מוסיף בהתרגשות ובגילוי לב: "האמת שלא האמנתי שאתחתן שוב. לא האמנתי שיהיו בי שוב כוחות להתחיל מחדש וגם לא חשבתי שהרצון הזה יתעורר אי פעם מחדש. אבל מאז שהתגרשתי, במיוחד כאדם חרדי, הרגשתי את הקושי שבבדידות, וגם שאין לך אפשרות להחזיק מערכת יחסים רצינית בלי נישואים, והשכל תמיד התנגש עם הלב. מצד אחד ממש לא רציתי - פחדתי והייתי חסר אמון לחלוטין, ומצד שני כשפגשתי את גאולה, הלב כאילו התעורר מאיזו תרדמה עמוקה, ודרש את שלו. אז אפילו שיש קשיים, שהם טכניים בעיקרם, כמו בעיות כלכליות או שצריך להתרגל לילדים - אני מתייחס לנישואים האלה כאילו אני מתחיל מהתחלה, כי אחרת, אם אני אתעקש להחזיק במקום הפצוע שבי - משהו פה ייפגם במערכת הזוגית והמשפחתית. לכן בחרתי ללכת נגד הנטייה הטבעית שקיימת בי וכן לתת אמון, ואני ממליץ שאם מישהו מבקש לבחון את בן הזוג בכל מיני מבחני נאמנות למיניהם - לעשות את זה רק לפני החתונה, אבל לחתונה עצמה ולחיים שאחרי, חשוב כבר לבוא עם לב נקי ולתת צ´אנס באמת. נוסף על כך, היום במבט לאחור אני חושב שזה היה חשוב שלקחנו זמן, אבל אולי לקחנו יותר מדי זמן, לזוגות אחרים הייתי ממליץ לחכות פחות ממה שאנחנו חיכינו, זה סתם מיותר".

"אפשר לאהוב שוב?"

וגאולה, באושר גדול מסכמת: "אני זוכרת את חיים בהתחלה. ראיתי לאט לאט את השלבים שהוא עובר איתי, איך הוא הפך מבן אדם מאוד חשדן, חסר אמון בסיסי באנשים, ולאט לאט נפתח ומתרכך. מאחד ששומר על עצמו ולא אוהב למסור שום מידע אישי - איך הוא מתחיל לשתף אותי בחיים האישיים שלו, למרות הקושי, כמה הוא עבד על עצמו כן להיפתח כלפיי וזה מאוד קירב אותי אליו. זה נכון שבתוך קהילה חרדית בדרך כלל נהוג ונכון לסגור את שלב הפגישות כמה שיותר מהר ולהינשא, אבל לפעמים, במקרים מיוחדים, צריך לתת לזה מעט יותר זמן. צריך להיות חזקים לעשות את מה שנכון לילדים, להיות יציבים, וצריך זמן בשביל זה, כי אי אפשר לדעת מהתחלה אם השני טוב ומתאים לדרך חדשה כזו ביחד.

"בנישואים הראשונים בדרך כלל ההורים בודקים הכל לגבי המועמד הפוטנציאלי עם הרבנים והחברים הקרובים של הבחור, אבל בנישואים שניים זה פתאום אתה לבד, עומד מול העולם הגדול, ונאלץ לבדוק הכל בעצמך. לכן, הניסיון הוא הבדיקה הכי עשירה שיש. אז פיזית זה קשה, אבל שווה. היה רגע בהיכרות בינינו שהוא שאל אותי: ´את באמת חושבת שאפשר לאהוב שוב?´  וכל כך ריחמתי עליו. ראיתי מולי

בנאדם מקסים שחווה מערכות יחסים שכל כך פגעו בו, עד שהוא מונח במחשבה שלו במקום שמבחינתו מערכת יחסים היא רק ערימה של אינטרסים, שהזוגיות היא משהו שאנשים מחפשים רק כדי שלא להיות לבד, או רק כי אישה צריכה איזו ´חברת תחזוקה´ בבית או עוד חשבון בנק, ושנינו הוכחנו זה לזה, שמסתבר שאפשר לאהוב שוב. שאחרי הכל ולמרות הכל - הלב הזה יכול עוד להירפא ולהתחיל מחדש. אבל חדש ממש".